נולד ב-31.07.1973. גדל והתחנך באופקים. התגייס למג"ב והמשיך לשרת בקבע. מסירותו לעבודה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, ערך הרעות היה נר לרגליו והוא תמיד היה שם עבור מכריו. יהודה התאפיין בליבו הרחב, בראיית האחר. הכנסת האורחים הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, הוא תמיד אירח כיד המלך. הייתה בו אהבת אדם באשר הוא אדם, וסביבו התלכדו כולם כל הזמן.
כולם ידעו לפנות אליו בכל בעיה או בקשה, והוא מצדו תמיד נכון היה לעזור. כיבוד ההורים היה עבורו ערך חשוב עבורו מאין כמוהו. חיוכו היה רחב ומלא אור, וצחוקו המתגלגל תמיד הדביק את מי שהיה סביבו. התנדב (וגייס עוד רבים להתנדבות) בבית הקשיש בעוטף, וסייע לילדים עם צרכים מיוחדים. דוגמה ומופת לאיש קהילתי הרואה את הנזקק כל הזמן לנגד עיניו.
יהודה גיבש עד יומו האחרון את המשפחה המורחבת, תמיד דאג להזמין אליו את כולם ולסייע בכל שנדרש, כולם ידעו תמיד שעל יהודה אפשר לסמוך. עבור אשתו וילדיו היה הוא דוגמה ומופת, עמוד התווך של הבית. כשהיה נכנס לבית הייתה סביבו מעין הילה, אופטימיות מדבקת. איש עשייה בכל רמ"ח אבריו.
כב' בתשרי, 07.10.2023, יום שבת, יום השמחה הלאומי הפך עבורנו ליום אבל אישי, ולאומי. היה זה בוקר בו התעוררנו למשמע האזעקות הבלתי פוסקות המתריעות על ירי רקטות המשוגרות לאופקים. יהודה לא אמור היה לעבוד באותה שבת, אך לכל מי שהכיר את יהודה ברור היה שמדובר בעניין של שניות בודדות עד שיעלה על מדים ויצא להילחם למען האזרחים וההגנה על המולדת.
וכך אכן היה, יהודה עלה על מדים כשברקע אינספור טלפונים והודעות שלא מפסיקות לרגע אחד. אליה, הבת הבכורה, עמדה בפתח הדלת וביקשה שלא ילך, שיישאר איתה ועם המשפחה בבית, שגם הבית לא היה מוגן באותם רגעים. אך היה זה ברור, יהודה כמו יהודה - יצא חדור ונחוש לבצע את שמוטל עליו - להגן על הבית!
יהודה אסף שוטרת נוספת, וכאשר הם עם אקדחים בלבד, נסעו אל עבר הלא נודע. בדרך פגשו כמה חיילים שהזהירו אותם שיש על הכביש מטענים ומחבלים. המטרה שלהם הייתה להגיע לנשקים במחסן בעין הבשור ולהתאפס על ציוד לחימה, אבל בצומת מגן נתקלו במארב. יהודה פגע במחבל הראשון, השותפה שלו פגעה במחבל השני, אבל המחבל השלישי ירד לכריעה כדי להכין טיל RPG ולירות עליהם. בשלב זה הגיעו אליהם שני כלי רכב ממוגנים של צה"ל. יחד הם נטרלו את המחבל האחרון במארב. החיילים הורידו את יהודה והשותפה שלו במחסן הנשק והמשיכו לזירת לחימה אחרת. הם התחמשו בנשקים ארוכים ובאפודים. שוטרת דיווחה להם בקשר שהיא באזור רעים פצועה, עם כדור ברגל, ושלחה להם מיקום. יהודה החליט שלא משאירים אף אחד מאחור ויצא לעזור. בזמן שהם מתארגנים לצאת, אמר יהודה לשותפה שלו: "זה התפקיד שלנו בחיים. בשביל זה אנחנו לובשים מדים. אנחנו נגן בגופנו על אזרחים".
בדרך לרעים הם נקלעו למארב נוסף. החל ירי מסיבי, ויהודה הסתער קדימה על המחבלים. שם, תוך גבורה רבה, נפל בקרב. יהודה לימד אותנו שחשוב להיות אדם חשוב, אבל חשוב יותר להיות אדם.
יהודה הותיר אחריו אישה - איריס, ושני ילדים - אליה ואביעד. אח לשבעה אחים, בן למלכה ויהושוע, בן 50 בנופלו. יהי זכרו ברוך.
