בן אלגריה ודוד. נולד ב-25.11.1986 בבאר שבע,

למשפחה בת 8 נפשות – איריס, אבי, רויטל, לוסי, משה, אהרון ז"ל, שלומי וזיזל.

כבר בילדותו הבינו כולם  שלא מדובר ב"עוד ילד":

אהרון היה ילד חכם, מבריק, מה שנקרא – "מנטש".

היה אדם נעים שיחה שכיף לשבת ולדבר איתו,

ולכל אחד נתן הרגשה שהוא החבר הכי טוב שלו.

 

אהרון למד בבתי ספר יסודיים בבית יעקב ובבאר שבע, ולאחר מכן, עקב מעבר המשפחה לאופקים - למד בתלמוד תורה "תורה לשמה" באופקים. לאחר מכן למד בישיבה קטנה "הדרת תורה" באופקים, ולאחריה בישיבה גדולה "דעת חיים בירושלים". עד החתונה למד בישיבה בבני ברק. ב-2006 התחתן עם בחירת ליבו שרה ועד 2008 למד בכולל.

 

אהרון התגייס לצה"ל ב-2008 והתחיל את השירות כשקמיסט.

בהמשך שימש כנגד משמעת, עד שחתם קבע ועבר לחיל הטנא בפיקוד העורף, ומאז הכל היסטוריה.

אהרון שימש כבוחן צ"י, כממונה בטיחות וכקצין רכב,

ובלט לחיוב בכל דבר שנגע בו. המשפחה הייתה חשובה לו מאוד והוא עשה רבות והשקיע למען עתידה. לצד זאת, אהב את מה שעשה,

הקפיד על מקצועיות, יסודיות ושאפתנות, ושאב סיפוק רב מעבודתו.

 

אהרון דאג להוריו בכל שעות היום - אם זה לקחת את אמו לקניות, לספר את אביו או לקחת אותו לרופא. בכל דבר שהיה קשור בהורים - הוא תמיד היה שם לפני כולם, דומיננטי בחייהם דקה אחר דקה. כמו כן השלים בגרויות בהצלחה, התחיל ללמוד לתואר ראשון בהוראה ושאף להיות מורה בישראל כשישתחרר.

אהרון היה מלח הארץ, מבורך בכל. קרא בצורה מושלמת בתורה בבית כנסת ותיק באופקים, והכין ילדים לבר המצווה. תמיד היה ראשון לכל דבר, אדם חביב שפשוט כיף לשבת איתו.

 

ב-7 באוקטובר 2023 שהה אהרון ז"ל בביתו עם בנו אביאל, כשב-06:30 החלו האזעקות, והתקבל הטלפון מהמפקד שלו בהוראה להגיע לבסיס. אהרון, שתמיד היה ראשון לכל דבר, לא חיכה יותר מידי, השאיר את הילד אצל אמו ויצא מיד. כבר באופקים התחילו המחבלים לירות עליו, אך לא פגעו בו, והוא הצליח להגיע לבסיסו. אהרון רץ לחמ"ל ושהה שם יחד עם קצינים וחיילות, כשהמחבלים הארורים חדרו לחמ"ל והרגו אותו במקום.

 

ישנו סרטון שמראה שאהרון ניסה להגן על מי שהיה בחמ"ל, אבל זה היה ממש קרב אבוד כנגד מרצחים, שבאו רק להרוג. אחת מהקצינות מספרת שאחד החיילים של אהרון נהרג מחוץ לחמ"ל, וכשסיפרה לאהרון – הוא התעקש לצאת ולנקום את המוות שלו, והנוכחים תפסו אותו כדי שלא יצא.

 

עד הרגע האחרון אפיינה את אהרון דאגה לזולת. חבריו מספרים שתוך כדי התופת דאג לכל חבריו שהוקפצו, והזהיר אותם שלא להתקרב לבסיס שהותקף - במקום לדרבן אותם לעזור לו הוא ניסה להציל את חייהם. כשראה נגד מגיע לשער התקשר אליו תוך כדי התופת - ושאג עליו שיעוף משם.

 

כזה מדהים היה וכזה נזכור אותו. בן, אח, בעל, ואבא למופת, תמיד היה שם בשביל כולם - לא משנה בשביל מי. לא לחינם נכתב על הקבר שלו "אהרון אוהב שלום ורודף שלום". הותיר אחריו 5 ילדים - מתנאל (14.5), אביאל (13.5), דוד (10), אשר (6), ועתי יהודה (שנה וחצי).