כל מי שהלך לצדו ובילה עמו - ידע שהוא מוקף בביטחון.
שתי דוגמאות קטנות: במסעדות תמיד יושב היה עם הפנים כלפי חוץ, מוכן לכל תרחיש; ובהשבעה של אחיו הקטן, למרות שהיה עייף לאחר משמרת בתחנת רהט, לא הסכים לשוב הביתה עד שכל המשפחה חוזרת. ולמה? כי הוא היחיד עם נשק. זהו אבי שלנו, הגיבור שתמיד ידענו שהוא כזה, ועכשיו כולם יודעים.
רס"ר אבי בוזגלו, בלש בתחנת רהט, בן 26.
נולד ראשון להוריו, זהבה ומרדכי, ילד יפה עם עיניים חכמות.
גדל באופקים, מוקף חברים ומשפחה, והיווה דמות לחיקוי עבור אחותו אור ואחיו אהרון.
במהלך התיכון התנדב ב'חוסן' וב'אחריי', ופעל רבות למען הנוער בעירו.
בסיום לימודיו עבר שנה וחצי משמעותיות במכינת איתן, ולאחר מכן התגייס ליחידת דובדבן.
לאחר שחרורו מהצבא התגייס למשטרה, ושירת כבלש בתחנת רהט. בתחנה מספרים כמה חדור מטרה היה, חותר למגע וחבר אמת שאהוב על כולם. זהו אבי שלנו - תמיד עושה, ותמיד מקריב מעצמו למען אחרים. כשהיה קטן היו אלה משפחה וחברים, וכשגדל עשה הכל למען מדינת ישראל.
בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, שמע אבי יריות, ומיד התלבש, חבש את כובע המשטרה ורץ החוצה. חבר שנלחם איתו מספר כי רץ כל כך מהר שלא הצליח להשיג אותו, וכי הריצה של אבי, שהיה הראשון, נסכה בו אומץ.
החבר מספר שכשהגיעו וראו את המחבלים הארורים עם כל ארסנל התחמושת שלהם, ידעו שזהו קרב אבוד מראש.
ובכל זאת, לא ויתרו.
כמה אומץ לב צריך אדם שיהיה בו על מנת להחליט להישאר נוכח בסיטואציה ההזויה הזו.
בסרטון רואים את אבי רץ ראשון, מוביל.
מסתכל במקצועיות לצדדים תוך כדי.
ואז פשוט מזנק ורץ לכיוון המרצחים, השפלים, צמאי הדם.
הוא ואחרים נלחמו והצליחו לחסל מספר מחבלים, אך אבי לא שרד את הקרב. כדור אחד במספר דקות מועט - אך שמרגיש כמו נצח - גדע את חייו, חלומותיו, רצונותיו - ואת משמעות חיינו באותו רגע.
כמובן שהארורים לא הסתפקו בכדור אחד, ולאחר שאבי שלנו כבר מסר את נפשו למען עם ישראל - הם פשוט עברו שם וריססו לכל עבר, ביצעו "וידוא הריגה". אבל לא היה שם שום וידוא הריגה - הייתה רק אכזריות של צמאי דם.
מחכים לראותך שוב אבי שלנו, אהוב ליבנו. מחכים למשיח צדקנו ולתחיית המתים בקרוב.
