בן ענבר ואייל, אח לעדי, שני ואור. גדל בבאר שבע ולמד בבית הספר היסודי אפיק ובחטיבה בבית הספר רבין.
כבר בתור ילד חלם להיות שוטר. לאמו ענבר יש חברה שוטרת, והוא שאל אותה כיצד מתגייסים למשטרה ומהו התהליך שיש לעבור. החברה סיפרה לו על פנימיית "כנות" של המשטרה, אשר כוללת פנימייה חקלאית ולימודי קרימינולוגיה. בכיתה ט' החל מיכאל ללמוד בה והיה תלמיד חרוץ. המדריכים סיפרו שלא רב עם אף אחד, תמיד השכין שלום בין חבריו, והיה דומיננטי ואהוב על כולם.
משם המשיך מיכאל למכינה קדם צבאית בחצור הגלילית, ולאחר מכן התגייס ליחידת עורב גולני, ועבר את מסלול הלוחם. לאחר השחרור עבד כמאבטח במעבר מיתר, שם הכיר את אשתו לעתיד, ליגל, אשר מספרת כי ידעה מהרגע הראשון שיהיה בעלה. השניים נישאו לאחר שנתיים של היכרות, מיכאל היה בעל מדהים וב-2022 נולדה להם ילדה מהממת - ליהי. מיכאל היה אב למופת - מעורב, מקלח, מאכיל ומרדים אותה. בכל משמרת לילה בעבודה היה מבקש מליגת שתשלח לו תמונות שלה, וחיכה לסיים את המשמרת כדי לחזור הביתה ולראות אותה.
מיכאל התגייס למשטרה, לתחנת הבילוש בבאר שבע. לפני החתונה רצה לצאת לקצונה ולהתקדם בדרגות ובתפקידים במשטרה, והחל ללמוד לתואר ראשון בקרימינולוגיה. על אף ששוטרים יוצאים בדרך כלל לקצונה רק אחרי 5 שנים במשטרה והוא נחשב "צעיר", ראו הקצינים שלו מיד את הפוטנציאל שבו, ומיכאל נחשב כמועמד לצאת לקצונה - אבל החלום הכי גדול שלו היה להתגייס לימ"מ.
מיכאל וליגל גרו ביחידת דיור מעל אמו של מיכאל. ביום שישי, ערב שמחת תורה, ישנה בתם ליהי אצל אמו. בשבת בבוקר קם הזוג לקול האזעקות והשניים נכנסו לממ"ד. ליגל ביקשה ממיכאל לרדת לבית אמו כדי לסגור את חלון הממ"ד, ואז התקשרה בבכי אחותו הצעירה של מיכאל, אשר גרה בהמשך הרחוב, ואמרה שהיא שומעת יריות. אמו של מיכאל אמרה לה לבוא אליהם,
ומיכאל עלה שוב כדי להביא את הנשק שלו. לאחר מכן לקח את מפתחות הרכב של אמו ויצא החוצה עם שורטס וכפכפים.
אחותו שני ביקשה ממנו לפחות לנעול נעליים אולם הוא לא הקשיב ויצא במהירות. ליגל ביקשה ממיכאל לא ללכת, אולם הוא היה חדור מטרה ואף אחד לא יכול היה לעצור אותו. בדרך חייג לאחותו שני ואמר לה לנעול את הבית ולא לצאת.
אחרי כמה דקות חייג בטעות שוב לשני. במשך 40 דקות שמעו בני משפחתו יריות ללא הפסקה, ולאחר מכן השיחה נותקה. כעבור כמה שעות התקשרו לקצין של מיכאל, אשר ענה להם כי הוא אינו יודע מה קורה איתו (בדיעבד ידע אבל לא רצה לספר בטלפון).
אחיותיו של מיכאל התקשרו לבית החולים סורוקה, כדי לשאול אם הגיע אליו שוטר פצוע בשם מיכאל ליזמי. ליגל כעסה ולא האמינה שלמיכאל החזק והחסון יכול לקרות משהו.
בשעה 18:30 הגיעו לבית 2 בלשים מהיחידה של מיכאל, וסיפרו לבני משפחתו כי הוא נהרג בקרב. שוטרים שנכחו בזירה סיפרו כמה גיבור היה, שלא פחד לרגע, חתר למגע וחיסל 3 מחבלים, עד ש-2 מחבלים ארורים ירו בו מאחור ומיכאל מת במקום. שני אנשים נוספים סיפרו כי ראו אותו רץ לכיוון המחבלים, ואמרו לו, "לאן אתה רץ? יש שם מחבלים!", אולם הוא ענה להם, "אני יודע, לשם אני רץ, תיכנסו לבית".
מיכאל, גיבור בחייו ובמותו, הציל בגופו שכונה שלמה. בן 28 בנופלו. יהי זכרו ברוך.
