אבי "היפה" זקוטו
אבי "היפה" זקוטו
נולד בי"ז באייר תש"ל, 23.05.1970, באיסטנבול שבטורקיה, בן בכור לרג'ין ושלמה, אח לדוד ולקרן.
בגיל שנה ושמונה חודשים עלה לארץ עם משפחתו,
ובמשך רוב חייו התגורר בבאר שבע.
אבי היה אדם נפלא ומיוחד, עמוד התווך והלב של המשפחה, איש משפחה בכל רמ"ח איבריו, שתמיד דאג ועשה הכל כדי לשמור על התא המשפחתי. מאז ומתמיד אהב את החיים, והיה בעל אנרגיה בלתי נגמרת וכריזמה מתפרצת. שמו המלא היה בפי מכריו, "אבי היפה, החכם והצנוע". והוא אכן היה הכי יפה, הכי חכם ובאופן אירוני - גם הכי צנוע. יותר מכל, התגאה תמיד (והכי) להציג את עצמו בפני כולם כ-"אבא של עדי וליעד-הראל".
כשהיה בן 18, התגייס לשירות בבה"ד 7 – בית הספר הארצי לקשר ולאלקטרוניקה, ושירת כמדריך הצעיר ביותר במדור. למרות שנפצע במהלך שירותו, החליט להתנדב לשירות וסיים אותו בהצטיינות. מפקדיו וחבריו מספרים שהיה לב המדור, נכס של ממש בכל היבט, בעל סמכות פיקודית ומקצועית - וגם חבר שכיף לבלות, לדבר, ולהקשיב לו. לאחר השירות, החליט לטוס לדרום אמריקה לכ-5 חודשים, אולם בסופו של דבר מצא עצמו חי שם במשך 3.5 שנים. הוא הספיק לטייל בברזיל, גווטאמלה, פרו, ניקראגווה (שם גם הצליח לפלס דרכו ולנהל מנסרה בג'ונגל – עובדה שהיה גאה בה מאוד) והרשימה עוד ארוכה. כשהגשים את מטרותיו, חזר לארץ וסיים את לימודיו במחלקה לניהול תיירות ופנאי באוניברסיטת בן גוריון.
אבי היה אדם סוחף, כזה שמאיר כל חדר שנכנס אליו בעזרת החיוך המהפנט שלו. חבר אמיתי וטהור, אחד שמקנאים בו בשל טוב ליבו ונוכחותו עבור אחרים, וכזה שמתעלם מהאגו שלו בכל הזדמנות אפשרית. הוא ידע להפוך כל סיטואציה לקלילה יותר, ובמקביל גם רק להקשיב ולהכיל - הרי אם רק יכול היה לקחת את הכאב אליו, היה עושה זאת. ידע תמיד לגרום לאדם שמולו להרגיש שיעשה עבורו הכל וייתן לו גם את כל העולם אם יוכל. הוא השריש בבני משפחתו ערכי נתינה ואהבת חינם, ולימד אותם מהי טוטאליות טהורה, כזו שמתקיימת מתוך תשוקה אמיתית. הוא הפך כל דבר בו לקח חלק למפעל חייו, והיה בעל מסירות אינסופית ומלא אמונה וגאווה.
ב-1999 התחתן עם כרמן, ויחד הביאו לעולם את עדי (24) ואת ליעד הראל (18). אחרי 14 שנות נישואין, השניים התגרשו. למרות הגירושין, דאג אבי להזכיר לילדיו שלעולם לא יוותר עליהם, שלנצח יאהב אותם אהבה אינסופית וחסרת גבולות, וכי תמיד ילווה אותם ויהיה שם בשבילם. הוא נלחם ודאג להיות אקטיבי כדי לתחזק את הקשר ביניהם, ובזכותו הצליחו ליצור קשר מדהים, אינטגרלי ובלתי נפרד.
בכל יום דאג להזכיר להם - ולכל מי שהיה מוכן רק לשמוע - שהוא המעריץ הכי גדול שלהם.
בשעות הפנאי, היה אבי רקדן בחסד, תולעת ספרים, ואהב לקיים מרתון סרטים ותחרויות משחקי קופסה עם ילדיו.
תחביבו הגדול ביותר היה הקמת "זולה" בכינרת, אשר הפכה לביתו השני, המקום שנותן לו שקט, נחת ושלווה מחיי היום-יום.
הוא הפך את השהות בזולה למסורת, והיה נוסע עם משפחתו ועם חבריו מספר פעמים בשנה לחוף סוסיתא, שם היו מעבירים יחד את החגים ואת החופשים.
אבי גרם לכל אחד מולו להרגיש בבית, להרגיש שייך. לטענתו, אסור היה לשאול "האם אפשר?..", הרי אפשר הכל, ותמיד. במקום זאת, יש לשאול "היכן יש?..".
אבי היפה עבד כמנהל סניף "שופרסל" באופקים במשך 3 שנים. הוא אהב והתגאה בעבודתו, והעריך כל אחד מעובדיו, וכל אחד מלקוחותיו. תמיד הסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן, דאג לעזור לכל אחד שרק ביקש, וידע למצוא פתרון יצירתי כדי לסייע. האמין שתמיד יש לאן להשתפר ולהתקדם, וידע כיצד לבקש בנימוס, בחיוך וברוח טובה - וכך הצליח לרתום ולגייס אחריו כל אחד ואחת.
אבי עבר לגור באופקים שלושה שבועות בלבד טרם אותה שבת שחורה, ולמעשה, הייתה זאת השבת הראשונה שבה בילה בביתו שבאופקים.
בשעה 7:05 בבוקר, שמע אבי קולות ירי רבים, ולאור העובדה שהיה חובש בהכשרתו, יצא החוצה על מנת לבדוק ולהבין מה קרה,
וכיצד יוכל לסייע ולעזור.
מחוץ לביתו הייתה חוליית מחבלים, אשר ירו בו וקטעו את חייו.
