נולד ב-א' בתשרי תשל"ב, 20.09.1971, בבית החולים דז'אני ביפו, בן בכור מבין 7 ילדיהם של נינט ויצחק אוחיון. עד גיל 4 גרה המשפחה במעברה בבת ים, ולאחר מכן עברה למושב יד רמב"ם.
כבכור, לקח על עצמו משה כבר מגיל צעיר את האחריות לטיפול בלול המשפחתי ועל עבודות משק נוספות. בצבא שירת בחטיבת הנח"ל, כמ"מ בגרעין תומר שבקיבוץ מירב.
משה היה מעורב באין ספור פרויקטים חברתיים בעיר: העשייה החברתית מילאה את ימיו מהרגע שקם בבוקר ועד שעלה שוב על יצועו. לא היה דבר שהיה בלתי אפשרי מבחינתו - וכשהמציאות לא תאמה איזו מן התוכניות – הוא דאג לסדר את המציאות.
במשך שנים שימש כראש מחלקת מפעלים בתנועת בני עקיבא וניהל את הגרעין התורני באופקים. במסגרת תפקידו הקים בין השאר בעיר מועדניות רווחה, מועדנית לילדים עם צרכים מיוחדים, מרכז סיוע למשפחות רווחה, ועוד. בתקופה בה כיהנה ברשות ועדה קרואה שימש משה כמנכ"ל הקרן לפיתוח אופקים (קרן אלפא), במסגרתה קידם הקמת שכונות חדשות, ניהל את חברת "מרחיבים אופקים" שהקימה שכונה חדשה בשכונת מישור הגפן וקידם פרויקטים חדשניים עבור מערכת החינוך בעיר.
בשנת 2013 התמודד משה על ראשות העיר ולאחר מכן כיהן כחבר מועצת העיר. הוא למד במרכז מנדל למנהיגות חינוכית בירושלים, הקים את התוכנית למנהיגות חברתית בצפון הארץ וניהל אותה במשך כשלוש שנים.
בשנים האחרונות יזם תוכנית מנהיגות לאנשי החינוך במחוז דרום, ושימש כמנכ"ל מיזם 929, אשר מנגיש את התנ"ך לכל גווני האוכלוסייה. בנוסף, היה חבר במספר קבוצות שעסקו בחיבור הקרע בחברה הישראלית ויזם פעולות שונות בנושא.
הייחוד של משה היה בעיקר בהשפעה שלו על אנשים: היתה לו את היכולת ליצור קשרים אישיים בהתאם לסיטואציות שונות, וכך בכל מקום שבו נדרשו עזרה או סיוע - שם היה. בעקבות זאת, היה מעגל הקשרים שלו מגוון ורחב. מבצע אחרי מבצע נקרא משה לדגל – והיה נכון לכל משימה.
בבוקר שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, ממש מרגע שנשמעו קולות הירי בשכונה, היה ברור למשה שהוא יוצא לסייע לכולם. הוא הכניס את השכנים למקלט, לקח את הרכב ביחד עם בנו אליעד ויצא לעבר מקורות הירי. לאחר שנכנס לחצר בו נמצאו המחבלים ניהל עמם קרב יריות עד שנפגע ונהרג בקרב על הגנת אופקים.
